| גלית (דואר) @ 12/07/2008 17:17: | |||||||||
|
שלום, שמי גלית והייתי תלמידתה של אלישבע בסמינר הקיבוצים בשנתה אחרונה. היא פתחה את הקורס למתקדמים , אך לא הצליחה לסיימו. מאז אני לא מצליחה להמשיך באף קורס. אחרי שנפטרה כתבתי משהו ואשמח לחלוק איתכם. "אלישבע אהבה נרקיסים תמיד כתבתי לה בנרקיסים עכשיו מכסים נרקיסים אפורים את לובן השיש הקר. אמרת שאני מיסתורית. שהסיפורים שלי מכסים יותר מאשר מגלים. אני כל כך מתגעגעת אלייך |
|||||||||
| שירה (דואר) @ 29/03/2008 17:51: | |||||||||
|
היי, קוראים לי שירה ,אני האחיינית של אלי (ז''ל) ,ואני בת 9. אני רוקדת בלט בבלט הישראלי,ואני רוקדת פלמנקו בביכורי העיתים. אגב ,יש לי אחות שקוראים ה נעמה ,והיא בת שנה ושלושה חודשים. לא עובר יום אחד שאני לא חושבת על כמה זה עצוב שאלי (ז''ל) לא הכירה את נעמה. אלי,עברו 3 שנים ואני עדיין חושבת שזה חלום. כל לילה אני מדמיינת שאני אקום בבוקר ואמצא אותך ליד מיטתי. אוהבת, שירה |
|||||||||
| שי (דואר) @ 08/02/2007 19:55: | |||||||||
|
היי, הגעתי לפה במקרה, ורק רציתי להגיד שהאתר ממש יפה- זה רעיון מדהים להנצחה. וגם מכל התמונות ומה שכתבתם עליה רואים שהיא יפה מבפנים ומבחוץ. |
|||||||||
| עידן סימון (דואר) @ 28/01/2007 05:23: | |||||||||
|
לבני המשפחה היקרים ולמוקירי זכרה של אלישבע, קודם כל, ברצוני להצטער על כך שלא הגעתי לאזכרה... דבר שני - משפחת גרינבאום היקרה, תדעו שמחשבותיי איתכם לא מעט לאחרונה אני מקווה שטוב לכולכם ואני מחזק את ידיכם על מפעל ההנצחה הזה אחרי תקופה בה לא גלשתי באתר (ועדיין נזכרתי לא מעט באלישבע היקרה), ביקרתי בו שוב ועלו בי הרבה זכרונות. קשה בלי אלישבע, אבל זכרונה יישאר לעד! באהבה ובהוקרה ממני, עידן |
|||||||||
| רונן נקש (דואר) @ 25/12/2006 07:19: | |||||||||
|
כבכל שנה, במהלך ביקור בארץ, ביקרתי את עמי ויוסי, חברי לילדות ונעורים באשדוד. כמנהגנו, בילינו ערב בעידכונים על הקורה אותי ואותם: ילדים, משפחה, עבודה ו... איכשהו הגענו לזכרונות מתוקים מתקופת 'נוער לנוער' בה עמי ואני היינו חברים בסניף אשדוד. במהלך שנות הפעילות בארגון, הפצנו, עמי ואני, במסגרת קונדסות נעורים לשמה, את הסיפור שעמי ואני תאומים זהים. המתיחה עבדה על 'נוער לנוער' ארצי וכל סניף שהיה בקשר עם סניף אשדוד, 'ידע' על התאומים הזהים שלא נראים כלל אותו הדבר. למיטב זכרוני, אלי, בגלל חברותה הקרובה לעמי, היתה היחידה שאינה שייכת לסניף האשדודי שידעה את האמת. העלאת הזכרונות הביאה לכך שעמי סיפרה לי על מותה של אלי. ולמרות שהפעם האחרונה שנפגשתי עם אלי היתה מתישהו בסביבות 1980-1 במסגרת פעילות נל'נ אני יכול עדיין לשמוע את הניגון הרך של קולה. והלב כואב. רונן -- לוס אנג'לס |
|||||||||
| אוה אלקריף (דואר) @ 25/12/2006 01:45: | |||||||||
|
יקרה שלי, החודש ימלאו שנתיים למותך וקשה וכואב... השבוע חגגנו חנוכה והדלקנו נרות ונזכרתי בחנוכה לפני שנתיים בעת מחלתך, קראתי כרגע כמה מילים שכתבת לי ובכולם כל כך הרבה אהבה, את כל כך חסרה. אוה |
|||||||||
| שירה (דואר) @ 20/11/2006 23:23: | |||||||||
|
היום לגמרי במקרה נזכרתי באלישבע, שמעתי קטע ג'ז מדהים ביופיו, ולאחר מכן נאמר לי שהוא נכתב ע'י אבישי כהן לזכרה. ונזכרתי באלישבע שפגשתי לרגע לשבוע אחד בקורס אינטנסיבי של כתיבה יצירתית, אי שם ביולי 93. אני זוכרת איך אלישבע פתחה בפני עולם קסום, שהיה בתוכי ולא העזתי להסתכל עליו, בעדינות ובאמון חסר הגבולות שלה, צעד צעד היא שיחררה ממני מעצורי שנים של כתיבה, וכמה לאותו שבוע קסוםולאלישבע היה אז מקום כל כך חם בליבי למרות שמאז לא פגשתי אותה יותר אף פעם. נחרדתי כששמעתי בדרך מקרה על פטירתה הפתאומית. עד היום במחשב, לצד אותם פירות בושר ראשוניים שהוצאת בעזרתה של אלישבע אני שומרת את המיילים שכתבה לי, את התייחסותיה. את המתנה בדמות שיר קטנטן שכתבה לכל אחד ממשתתפי הקורס, שיר אישי רואה ונוגע... פגישה מקרית נגיעה לרגע. מקום וזיכרון לתמיד. שירה |
|||||||||
| אביגיל (דואר) @ 09/10/2006 13:20: | |||||||||
|
אלי אכן ,עברו שלוש שנים מאז יום כיפור בו עמדנו יחד עם ידידה איתי ושירה על חוף ימה של תל אביב והרוח את זוכרת היכתה בנו בעצמה והחול אתה עף, עף אל פנינו ונאלצנו לרגע אף להפנות עורף אל הים הסוער . ומאז, הים אותו הים,החול אותו החול ,אבל איתי ושירה ואפילו ידידה לא כאז. ורציתי רק לםפר לך שאיתי כבר זנח את תספורת המרינס והיום כמגודל שיער מזכיר לי במראהו לעיתים את בטהובן.ואני אוהבת את הופעתו זו ואת כל אישיותו -נער נהדר. ושירה,איפה היא ואיפה גלגלי העזר על אפניה. מדוושת היום על אפני ראלי בבטחון ובקסם, קסם השמור לה בלבד.שירה היא אהבתי הגדולה בשל אישיותה המאד מיוחדת, בשל יפיה, בשל כשרונותיה הבלתי נדלים בשל מה שהיא.כמה חבל אלי שאת אינך כדי לחוות את היופי של התפתחות וצמיחת איתי ושירה. וידידה ,ידידה שאיבדה אותך,נושאת ברחמה חיים חדשים.בעוד כחדשיים תביא לעולם שנשאר בלעדיך, בת,אחות לאיתי ושירה. האין זה נפלא. וכל זאת אני מספרת לך.כי היום שוב קראתי את הקטע שכתבת על אותו יום כפור בחוף ימה של תל אביב, חשבתי הכל היה צריך להיות אחרת . כואב כואב שהוא כזה ולא אחר. |
|||||||||
| לעמוד הראשון לעמוד הקודם | |||||||||
| לעמוד הבא | |||||||||